כוס התה המלאה – סיפור זן

cup of tea

מנהל מפעל יפני רצה ללמוד על תורת הזן. לשם כך הלך לבקר מורה זן מפורסם.

המורה קיבל אותו בברכה והזמין אותו לכוס תה.

המורה מזג תה, והמשיך למזוג גם לאחר שהכוס עלתה על גדותיה. לאחר מספר רגעים התפרץ המנהל: "תפסיק למזוג, אין יותר מקום בכוס".

"כפי שכוס זאת אין בה יותר מקום", אמר לו המורה, "כך גם אתה מלא בדעות ובאמונות שלך. כיצד תוכל לשמוע על תורת הזן לפני שתרוקן את הכוס שלך?"

עד כאן הסיפור

סיפורי זן, מטרתם לעורר מחשבה.

אני חשבתי על הקושי העצום שקיים כשמנסים לשכנע מנהלים בארגונים לבחון עקרונות ניהול חדשים. כל עוד מנהלים לא יהיו מוכנים "לרוקן את הכוס שלהם" ולבחון את העקרונות החדשים מתוך פתיחות מלאה, הסיכוי  לשכנע אותם הוא נמוך מאוד.

במבט ראשון זאת נראית דרישה פשוטה, אך הדבר אינו כך כלל ועיקר.

הדעות והאמונות בתחום הניהול, שבהן מחזיקים מרבית המנהלים, הן תוצר של התפתחות החשיבה הניהולית מאז המהפכה התעשייתית, ובעיקר במאה השנים האחרונות. עקרונות כדוגמת: מבנה ארגוני היררכי, שליטה ובקרה, התבססות על נהלים ותקנים מפורטים (ניהול מדעי), יצירת מוטיבציה באמצעות תמריצים כספיים, ועוד, נטועים עמוק בחשיבה הניהולית הנלמדת במוסדות להשכלה גבוהה, והמיושמת במרבית הארגונים, עד כדי כך שלרוב נדמה שאין דרך אחרת. הרעיונות החדשים, שמנסים להתמודד עם עולם עסקי חדש, פוסט-תעשייתי, מערערים על מרבית התפיסות הקלאסיות. לכן, על מנת לאפשר לרעיונות אלו לחלחל, חייבים תחילה לרוקן את הכוס.

הפוסט הזה נכתב ב בלוג ותוייג , , .

dan כל הזכויות שמורות לדן נועם | עיצוב אתר - לאה ברודנר