למה אנחנו (ה- 99%) לא נהנים מהרווחיות של החברות הגדולות?

executive-bonuses

מחקר שערך William Lazonick על 249 חברות שהיו רשומות במדד S&P משנת 2003 ועד היום, מראה ש 54% מהרווחים של חברות אלו הלכו לקניה חזרה, בשוק החופשי, של המניות שלהן, ועוד 37% הלכו לחלוקת דיווידנדים. זה משאיר רק 9% להשקעה בפיתוח החברה. נתון זה מדאיג במיוחד בהתחשב בעובדה שבשנות השבעים של המאה הקודמת עמדה ההשקעות בפיתוח החברה, על 90% מהרווחים בממוצע. כלומר, במהלך 40 השנים האחרונות, הגלגל התהפך. במקום להשקיע את הרווחים ביצירת ערך נוסף עבור כלל הציבור, משקיעים את הרווחים בעקירת ערך מהציבור, והעברתו להנהלה הבכירה ולבעלי המניות.

מדוע זה קורה? בעיקר כי הבונוסים למנהלים הבכירים קשורים קשר ישיר לערך המנייה, ורכישה של מניות בשוק החופשי מעלה את ערכן. בשנת 2012, 500 המנהלים הבכירים במשק האמריקאי, משכו כל אחד בממוצע יותר מ- 30 מיליון $ בשכר ובונוסים. 82% מהרווחים של מנהלים אלו, היו קשורים, בדרך זאת או אחרת, לערך המניות. כך קורה ששכבת המנהלים הבכירים, אלו שתפקידם הוא לפתח את החברות שהם מנהלים, משקיעים את רוב הרווחים בהגדלת הבונוסים האישיים שלהם.

אינני יודע מה המצב בארץ, אך סביר להניח שההבדל אינו גדול. אנחנו הרי כל כך טובים בלהעתיק מהאמריקאים.

אז מה אפשר לעשות?

William Lazonick מציע 3 דרכים שיגרמו למנהלים לחזור ולהשקיע את הרווחים בחברות:

א.      לצמצם, את האפשרות של חברות לקנות את המניות של עצמן בשוק החופשי.

ב.      לצמצם את האפשרות לחלק למנהלים בונוסים שנקבעים על פי ערך המניה.

ג.       לשנות את ההרכב של מועצות המנהלים, ולפנות בהן מקום למשקיעים הקטנים.

שלושת הדרכים הללו פשוטות מאוד ליישום מבחינה טכנית. כל מה שדרוש הוא חקיקה מתאימה. אבל דרכים אלו מאוד מורכבות ליישום מבחינה פוליטית. לחברות הגדולות ולהנהלות שלהן יש לובי מאוד חזק שיילחם מלחמת חורמה בשינויי החקיקה. דרושים פוליטיקאים אמיצים, שמסוגלים להתנתק מעטיני ההון, על מנת להעביר חקיקות  אלו.

המאמר עורר בארה"ב וויכוח נוקב, עד כדי כך שהניו-יורק טיימס ייעד לו דף מיוחד:

Pocketing Profits or Reinvesting Them

את המאמר המלא ניתן לקרוא בקישור זה: Profits Without Prosperity

הפוסט הזה נכתב ב בלוג ותוייג , , , .

dan כל הזכויות שמורות לדן נועם | עיצוב אתר - לאה ברודנר