מגרש החנייה

parking-lot

יוסי התעורר מוקדם.

היום זה היום הגדול! היום יש לו את ראיון העבודה לארגון שהוא מאוד רוצה להימנות בין עובדיו.

הראיון נקבע לשעה 7:30 בבוקר, כך שיוסי לא חשש מפקקי תנועה. גם בעיות חנייה לא הטרידו אותו. הוא שמע שלארגון יש מגרש חנייה פרטי רחב ידיים. בשעה כזאת, חשב לעצמו יוסי, מגרש החנייה יהיה פנוי ברובו.

יוסי התארגן במהירות ויצא לדרך.

כאשר הוא התקרב ליעדו, התקדרו השמיים וגשם עז התחיל לרדת, אבל יוסי לא דאג. "אני בטח אמצא מקום חנייה קרוב לכניסה לבניין", חשב יוסי. ואמנם, לשמחתו של יוסי, מגרש החנייה היה ריק. אבל כאשר הוא התקרב לכניסה לבניין, הוא ראה שלטים קטנים על מקומות החנייה: "שמור למנכ"ל", "שמור לסמנכ"ל כספים", "שמור לאנשי השיווק", ועוד, ועוד שלטים. חץ יותר גדול כיון אותו לחניון האורחים. יוסי החנה את מכוניתו בחניון האורחים, מרחק של 100 מטר מהכניסה לבניין. הוא רץ בגשם, ונרטב עד לשד עצמותיו.

יוסי כבר לא ציפה בכיליון עיניים לראיון. הוא כבר לא היה בכלל בטוח שהוא רוצה לעבוד בארגון זה.

מה קרה כאן? מה גרם לשינוי החוויה של יוסי מחיובית לשלילית?

הרי מגרש החנייה לא היה באמת מלא. אם היה מגיע לאותו מגרש חנייה אדם שלא מבין מה כתוב על השלטים, הוא היה חונה ליד הכניסה לבניין ולא נרטב כלל. יוסי לא חנה ליד הכניסה בגלל שהוא הרגיש מחויב למערכת כללים שנקבעה על ידי הארגון.

כדי להבין יותר טוב את האירוע, אני צריך קודם כל לגלות לכם סוד גדול. סוד שאני מקווה שלא יזעזע אתכם יותר מדי:

אין לנו שליטה אמיתית על מה שקורה לנו בכל רגע ורגע!

קשרי הגומלין הקיימים בין כל מה שקורה מסביבנו, גורמים לנו שוב ושוב להיות מופתעים!

האמת היא שכולנו יודעים את זה:

  • אנחנו אומרים: "האדם מתכנן, ואלוהים צוחק".
  • אנשי חיל האוויר האמריקאי, בשנות הארבעים של המאה הקדמת, קראו לזה: "חוק מרפי".
  • אנשי תורת הכאוס קוראים לזה: "אפקט הפרפר".
  • הבודהיסטים קוראים לזה: "התהוות גומלין".

כולנו מודעים למצב, אבל אנחנו ממש לא אוהבים אותו. אז אנחנו מנסים לקבוע כל מיני כללים וחוקים שיהפכו את העולם ליותר צפוי. גם הארגון המדובר רצה לשלוט במה שקורה כל יום במגרש החנייה, ולכן הוא מילא את המגרש בשלטים קטנים. מקומות שמורים לנכים, את זה אני מבין, אבל למה המנכ"ל צריך מקום חנייה ליד הכניסה לבניין? האם זה יהפוך אותו למנהל טוב יותר? האם ההחלטות שלו יהיו טובות יותר? האם העובדים יעריכו אותו יותר? ומה יקרה לו אם פעם בכמה ימים הוא יצטרך ללכת 50 מטר עד הכניסה לבניין? ובכלל, המנכ"ל הזה הרי מספר לכל מי שרק רוצה לשמוע, שהוא בכושר מצוין והוא רץ 5 ק"מ כל יום.

בפעם הבאה לפני שאתם מנסים להפוך את העולם סביבכם למקום דטרמיניסטי, על ידי קביעת נהלים וכללים וחוקים, תעצרו רגע ותחשבו האם זה באמת יעזור. יש מקרים שבהם כללים ונהלים הם חשובים, ויש הרבה מקרים אחרים בהם הכללים רק מפריעים.

רשת בתי הכל-בו "נורדסטרום" ידועה ברמת השירות שלה. כל עובד חדש מקבל ביום העבודה הראשון שלו את המכתב הבא מההנהלה:

"ברוך הבא לנורדסטרום

אנחנו שמחים על הצטרפותך לחברה. היעד המרכזי שלנו הוא לתת ללקוחותינו שירות ללא רבב. אנא הגדר לעצמך יעדים אישיים ומקצועיים גבוהים. אנחנו בטוחים שתצליח לעמוד ביעדים אלו.

כלל מספר 1: תשתמש בהיגיון בריא בכל מצב. לא יהיו כללים נוספים.

אנא תרגיש חופשי לפנות למנהל המחלקה, מנהל החנות, או מנהל האזור, בכל בעיה שתצוץ".

עד כאן לשון המכתב.

בנורדסטרום לא נוקטים בשיטה זאת במקרה. הם עושים זאת בגלל ש: "כל מפגש בין עובד ללקוח הוא ייחודי, ולא ניתן להכניס אותו לתוך מערכת כללים ונהלים".

אז בפעם הבאה, לפני שאתם מנסים להכניס סדר לעולם, ולקבוע כיצד יראה העתיד, תעצרו רגע ותחשבו האם הנוהל שאתם מכינים באמת יעזור, או שהוא רק יגרום לכך שיוסי יגיע רטוב לראיון העבודה שלו.

הפוסט הזה נכתב ב בלוג ותוייג , , .

dan כל הזכויות שמורות לדן נועם | עיצוב אתר - לאה ברודנר