מי אשם בחוסר ההזדהות של העובדים עם הארגון?

Sad-employees

לפני מספר ימים קראתי מאמר דעות שהתפרסם ב- 17 לדצמבר בעיתון "גלובס": "לא תזדהו – לא תתקדמו". זהו מאמר קצר, ואפשר לקרוא אותו בחמש דקות, אבל אני בכל זאת אתמצת אותו בשבילכם: יש עובדים שכל הזמן מעבירים ביקורת על הארגון. שום דבר לא טוב להם: העבודה קשה מדי, השכר של המנכ"ל גבוה מדי, הממונים לא מקצועיים, ועוד כהנה וכהנה. ארגון לא יכול להכיל מרעילי בארות כאלה, ולכן הסיכוי של עובדים אלו להתקדם בסולם הדרגות, שואף לאפס. לכן על העובדים להפסיק להעביר ביקורת ולהתחיל להזדהות עם הארגון. הרי זה בדיוק מה שעשו המנהלים הבכירים לפניהם, הם הגיעו למעמדם בגלל שהם הזדהו עם הארגון.

אני מסכים, בכל ארגון יש עובדים כאלה. כולנו מכירים אותם. אנשים שתמיד מעבירים ביקורת, ולא משנה בכלל האם היא מוצדקת או לא. אבל מחקרים מראים שמדובר באחוזים בודדים בלבד. לעומתם קיימים עובדים רבים שלא מצליחים להזדהות עם הארגון, אפילו שמאוד היו רוצים. זאת בגלל התרבות הארגונית והערכים הנהוגים בארגון. מחקרים מראים ש-70% מהעובדים (בממוצע) לא מזדהים עם הארגון בו הם עובדים. יותר מכך, מחקרים מראים שב-97% מהארגונים קיימת תרבות ארגונית קלוקלת שלא מאפשרת לעובדים להזדהות עם הארגון.

לבוא ולהטיף לעובדים אלו להזדהות עם הארגון, זה להוסיף חטא על פשע!

זאת משתי סיבות. אחת נוגעת לעובדים, והשנייה לארגונים:

ראשית, להגיד לעובד שעליו להפסיק להעביר ביקורת, גם כשהיא מוצדקת, זה להגיד לו לעשות שקר בנפשו. עובד כזה יגיע כל יום לעבודה, לא בגלל שהוא מזדהה עם הארגון והוא רוצה לעשות הכול למען הצלחת הארגון, אלא בשביל להחתים שעון ולקבל את המשכורת בסוף החודש. עובד כזה אינו ממצא את מלוא הפוטנציאל שלו, ואינו תורם את המקסימום להצלחת הארגון. כפי שכבר כתבתי לעיל, סקרים מעריכים את כמות העובדים הללו ב-70%. סקרים אלו גם מעריכים שהמשק האמריקאי מפסיד כל שנה 500 מיליארד $ בגלל עובדים אלו.

שנית, ארגון שלא סובל ביקורת, גם כשהיא נכונה, הוא ארגון שנידון לכליה. ארגונים בהם העובדים עסוקים כל הזמן בלרצות את הממונה, הם ארגונים שלא יכולים להסתגל לשינוים החלים בסביבה העסקית. אלו ארגונים שמבזבזים את מרבית האנרגיה שלהם בפוליטיקה ומלחמות פנימיות. אלו ארגונים שלא קשובים ללקוחות שלהם, ולכן אין להם שום הצדקה כלכלית אמיתית. האם אלו הארגונים שאנחנו רוצים לעבוד בהם? האם אלו הארגונים שאנחנו רוצים במשק שלנו?

לפני 100 שנה המציא הנרי פורד את פס הייצור. אימרה המיוחסת להנרי פורד אומרת: "אני לא מבין מדוע כל פעם שאני מגייס זוג ידיים עובדות, הן מגיעות ביחד עם מוח". ארגונים רבים מתנהלים עדיין על פי תפיסה אנכרוניסטית זאת. הגיע הזמן שארגונים יתחילו לסגל לעצמם הרגלים ושיטות ניהול חדשות. שיטות ניהול שיוצרים תרבות ארגונית פתוחה, תוססת, מכילה, ויצירתית. אלו ארגונים ששמים את הלקוחות ואת העובדים מעל הכול. אלו ארגונים חדשניים וזריזים. ארגונים שמסתגלים במהירות לשינוים בסביבה העסקית, ומסוגלים לספוג זעזועים הנובעים מחדשנות משבשת.

כאמור, מחקרים מראים ש-3% מהארגונים בעולם כבר סיגלו לעצמם את התרבות החדשה. כל הארגונים הללו הם ארגונים שגוברים על מתחריהם בכל הפרמטרים.

ואת, ואתה, באיזה סוג של ארגון הייתם מעדיפים לעבוד?

הפוסט הזה נמצא בקטגוריות: בלוג.

dan כל הזכויות שמורות לדן נועם | עיצוב אתר - לאה ברודנר