על שיתוף ידע ותרבות ארגונית

Posted on | July 14, 2009 | No Comments

אחד האתגרים הגדולים של ניהול הידע הוא להביא לשיתוף ידע בין עובדים ובין צוותים בתוך הארגון. רצונם של עובדים לשתף ידע תלוי בגורמים רבים. הוא נובע ממבנה האישיות שלהם (ראה הפוסט השבועי שלי: השיטוטים של השבוע: 28 ליוני – 4 ליולי 2009 – השפעת האישיות על ניהול ידע), והוא תלוי בצורה הדוקה בתרבות הארגונית.

לעניין התרבות הארגונית כבר התייחסתי בעבר. כתבתי על כך שארגונים רבים בנויים ומתנהלים על פי תפיסות שהתפתחו במהלך המהפכה התעשייתית, ואינן מתאימות כלל לארגוני הידע של המאה ה- 21. ראה: כמה מחשבות על ניהול ידע בעידן הידע – 17 לפברואר, 2009

לעניין זה מתייחסת גם תמי אריקסון במאמר קצר שהתפרסם אתמול (13/7/2009) ב- The Marker: “אי אפשר לכפות יצירתיות על עובדים“. בין השאר כותבת תמי: “כבר מזמן איננו עומדים בפני האתגר הניהולי הדורש לוודא שהעובדים מבצעים את מטלותיהם באופן רציף ואמין. כעת אנו זקוקים לגישת “יציאה”, שמיועדת לעודד אנשים לחלוק את הרעיונות שלהם עם אנשים אחרים באופן בונה ולדחוק את גבולות האפשרי”.

לדעתה של תמי, מנהלים שרוצים לעודד יצירתיות בקרב עובדיהם, צריכים להיות בעלי סגנון ניהולי הכולל שלושה מאפיינים עיקריים:

עניין וסקרנות: להיות מסוגלים ללכוד את דמיונם של אנשים וליצור התרגשות.
סובלנות ופתיחות: להיות פתוחים למגוון רחב של רעיונות, ולכבד נקודות מבט שונות.
אותנטיות: להיות מסוגלים לפעול בעקביות ולעמוד בהתחייבויות שלהם באופן אמין.

אני מסכים לכל מילה, אך אני שואל את עצמי שתי שאלות:

1.      האם וכיצד ניתן לשכנע מנהלים בכירים, אשר סיימו את לימודיהם לפני 20, 30 ו- 40 שנה, לשנות פרדיגמה ניהולית?

2.      האם תוכניות לימודי ה- MBA העכשוויות מכשירות את המנהלים לקראת עבודתם בארגוני ידע של המאה ה- 21?

ואתם, מה דעתכם?

Comments