על רועים, חדשנות וניהול ידע

Posted on | June 20, 2010 | 3 Comments

בתחילת חודש מאי השנה פרסמה פרופ’ לינדה הייל פוסט בבלוג של Harvard Business Review, תחת הכותרת: “להנהיג מאחור“.

הכותרת לקוחה מהביבליוגרפיה של נלסון מנדלה אשר משווה בין מנהיג דגול לרועה צאן: “הוא הולך בסוף העדר ומניח לזריזים ושנונים ביותר ללכת בראש. כל האחרים הולכים בעקבות הראשונים ואינם מבינים שכל הזמן הם מכוונים מאחור”.

לינדה מציינת שגם בארגונים הגיע זמנם של מנהיגים מסוג זה, וזאת משלוש סיבות:

א.      עובדים מחפשים עניין ומטרה בעבודתם. הם מעוניינים שיעריכו את יכולתם ומחפשים את ההזדמנות להשפיעה על היעדים של הארגון.

ב.      חדשנות מתמשכת ופורצת דרך הופכת להיות לגורם המוביל בשמירת היתרון התחרותי. חדשנות מסוג זה היא ברוב המקרים לא מתבססת על ממציא יחיד אלה על עבודה משותפת של צוותים. חדשנות ברת-קיימא מתרחשת כאשר לכל אחד בארגון יש הזדמנות להציג “פלח של גאוניות”.

ג.       מנהיגים יכולים לעודד רעיונות פורצי דרך לא על ידי טיפוחם של חסידים שמסוגלים רק לבצע באופן עיוור, אלה על ידי בניית קהילות שמסוגלות להמציא ולחדש.

המסקנה היא שכאשר מחפשים חדשנות אין כל הגיון באמרה שתפקידו של המנהיג הוא לקבוע את הכיוון ולגרום לאנשים ללכת אחריו. אם אתה רוצה שהצוות שלך יצור משהו מקורי, זה בדרך כלל אומר שאינך יודע לאן אתה מוביל. במצב זה תפיסת המנהיגות המסורתית אינה עובדת.

למנהיגים של היום יש שני תחומי אחריות מרכזיים:

א.      עליהם לבנות קהילת עובדים שרוצה ויכולה לחדש.  לקהילות אלו יש מטרה משותפת, ערכים משותפים, וכללים המאפשרים להם לפעול בהדדיות ולפתור בעיות.

ב.      עליהם לבנות את היכולות הארגוניות המאפשרות לגייס עובדים למעשה החדשנות. מדובר בשלוש יכולות מרכזיות: התחככות יצירתית – היכולת לייצר רעיונות באמצעות דיונים וסיעור מוחות; זריזות יצירתית – היכולת לבחון ולאמת רעיונות חדשים במהירות; נחרצות יצירתית – היכולת לקבל החלטות במשותף.

ניהול הידע הוא אחד הכלים המרכזיים שעומדים לרשות המנהיג לצורך השגת יכולות אלו.

על כך בפוסט הבא.

Comments