ניהול בר-קיימא – חלק א

Posted on | July 17, 2010 | 8 Comments

שלום לכולם,

זהו פוסט ראשון בסדרה.
הפרקים יתפרסמו אחת לשבוע. אני מקווה שתמצאו בהם עניין, ומצפה לתגובותיכם.

מבוא:

תרבות הצריכה מחנכת אותנו לחפש סיפוקים מידיים. אנחנו רוצים הכול, מהר ועכשיו. החל מהמזון המהיר ומנות האוכל ההולכות וגדלות, דרך “כוכב נולד” ותוכניות הריאליטי בטלוויזיה, וכלה בניצול חסר המעצורים של משאבי הטבע. החיפוש אחר סיפוקים מידיים נכון לא רק לחיינו הפרטיים. המשבר הכלכלי הנוכחי מוכיח שוב, למי שהיה זקוק להוכחה נוספת, שתרבות הצריכה לא פסחה גם על העולם העסקי.

בסוף שנת 2009 התפרסמו בכתבי עת בארה”ב שני מאמרים מעניינים:

המאמר הראשון התפרסם ב- 27 לאוקטובר ב- Harvard Business Review, על ידי  Robert C. Pozen (איש עסקים ומרצה בתחום הכלכלה), תחת הכותרת: “Can We Break the Tyranny of Quarterly Results?“. במאמר יוצא רוברט פוזן נגד המנהג, של חברות הנסחרות בבורסה, לפרסם תחזיות רבעוניות על הרווחים הצפויים.

המאמר השני התפרסם ב- 30 לנובמבר ב- Wall Street Journal, על ידי פרופ’ Henry Mintzberg, תחת הכותרת: “No More Executive Bonuses!“. במאמר יוצא פרופ’ הנרי מינזברג נגד בונוסים למנהלים.

שני מאמרים אלו, שהתפרסמו בסמיכות זמנים מדהימה האחד לשני, מצביאים על שתים מהרעות החולות המרכזיות של תרבות הצריכה התאגידית: הרדיפה אחר רווחים מיידיים רבעון אחר רבעון, והבונוסים השמנים, חסרי הפרופורציה, למנהלים הבכירים.

אך אם כל חומרתם של שני נושאים אלו, אין הם מהווים את שורש הבעיה. אלו הם רק תסמינים של בעיות שורש הרבה יותר עמוקות שפשו בעולם העסקים המודרני.

בפוסטים הבאים בסדרה אכתוב על מה שאני מכנה: “ניהול בר-קיימא”. זהו סגנון ניהול שהוא ההפך הגמור של הסיפוק המיידי. זהו ניהול שמטרתו להבטיח שהארגון ימשיך להתקיים, להיות תחרותי ולהרוויח גם בעוד שנים רבות. אבל לא נקדים את המאוחר.

בפרק הבא: עקרונות הניהול בר-הקיימא.

Comments